"עלינו ארצה בגלל האופן שבו מתייחסים כאן לילדים עם מוגבלויות"
קנדיס ליפשיץ, החליטה לעלות ארצה יחד עם בעדי יוני וששת ילדיהם לאחר שהבינה כי שתי בנותיה, עם מוגבלות יקבלו בישראל יחס טוב יותר. "תמיד רצינו לעלות, אבל כשהבנו איזה יחס מקבלים ילדים עם מוגבלויות במרכזי 'עדי', החלטנו לעזוב הכל, לעלות ארצה ולהתחיל מחדש. אנחנו כאן רק כשנה, אבל האושר שהילדים שלנו חווים מסייע לנו להתגבר על כל קשיי העלייה".
בדרום אפריקה, שם מתגוררת כל משפחתי, היה לנו הכל- עבודה, בית, שגרת חיים טובה וקהילה יהודית תומכת. לכאורה, הכל עבד כמו שצריך. אבל עבורנו כיהודים הקרובים למסורת, תמיד היה רצון לעלות ארצה. למרות זאת, הקריירה והמעמד בקהילה ועוד סיבות נוספות, הקשו עלינו לקבל את ההחלטה לעשות עלייה, אך מה שהיה הכי חשוב עבורנו היה הביטחון של ילדינו, אלו הלומדים במסגרות רגילות, ושתי הבנות הנמצאות במסגרות של ילדים עם צרכים מיוחדים. פגישה מקרית באחד הביקורים מישראל גרמה לנו להכיר את ארגון 'עדי' שמטפל בילדים ואנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ולאחר שגילינו את היחס המסור והחם שנותנים לילדים כמו שלנו כבר לא היה לנו ספק, והחלטנו – אנחנו עולים לישראל.
כן, למצוא עבודה ולהתאקלם מחדש זה לא פשוט, כזו היא ההגירה, אבל הביקור שעשינו במרכז 'עדי' מוריה בגדרה הבהיר מעל לכל ספק שעליה לארץ תהיה טובה לששת ילדינו. לא רק בגלל החיים בישראל כיהודים, אלא גם בגלל האופן שבו ילדינו יגדלו והמסגרות בהן הם ישהו.
לדינה (19) וקיילר (16), הבת השנייה והבת השלישית במשפחתנו, יש מוגבלויות והן גדלו במוסדות בדרום אפריקה. שתיהן אינן מסוגלות לדבר, ורק קיילר מסוגלת ללכת, אבל הן יודעות להביע רגשות לא פחות טוב מאיתנו. מאז שעלינו ארצה אני רואה את המבט על פניהן ואני רואה כמה המעבר לישראל עשה להן טוב. בניגוד לדרום אפריקה ולמדינות רבות ברחבי העולם, שם אמנם דואגים לילדים עם צרכים מיוחדים ומעניקים להם את צרכיהם הבסיסיים כמו אוכל, לינה, לבוש וכו' ודואגים שיהיו שמחים, לא עובדים איתם על פיתוח היכולות כי לכאורה הם לא יכולים לעשות הרבה דברים, כאשר כאן בישראל הגישה שונה לחלוטין. ב'עדי' לוקחים את הילדים עם הצרכים המיוחדים, ממקסמים את היכולות שלהם ועושים ככל האפשר לשמור על בריאותם, וגם דואגים שתהיה להם תעסוקה שהולמת את הכישורים שלהם ומתייחסת אליהם כבני אדם שווים. לדוגמה: לקיילר היו בעיות משקל שגרמו לה לבעיות בריאותיות קשות, וזה כמובן היה קשור לתזונה שלה, אך מאז שהגענו ארצה לפני שנה וחודשיים היא השילה משקל רב ובריאותה השתפרה פלאים בעקבות שינוי תזונה מוקפד עליו החליטו המטפלים. אותה בעיה רפואית ששלחה אותה לשלושה חודשים בבית חולים בדרום אפריקה, טופלה ב'עדי' ולאחר כשבוע שבו נשארה תחת השגחת הרופאים במרכז היא החלימה לחלוטין.
גם מבחינת העצמאות של הבנות יש שיפור; זה אולי נשמע כמו משהו קטן, אבל באמת שזהו שינוי עצום. בדרום אפריקה קיילר מעולם לא הצליחה לאכול באופן עצמאי, כיום, קצת מעל לשנה אחרי הגעתה ארצה, היא מסוגלת לאכול בכוחות עצמה והכל בזכות ההתמדה של הצוות הטיפולי ועבורנו זה מרגש מאוד. גם דינה המוגבלת יותר בתנועה נראית מאושרת. הצוות איתר שהיא מאוד אוהבת מוזיקה וכל הזמן משמחים ומרגיעים אותה באמצעות מוזיקה שהיא אוהבת והאושר על פניה מסביר בדיוק מה היא מרגישה, גם בלי שהיא מדברת.
אז אמנם ויתרנו על קריירה, נוחות ומעמד, אבל סוף סוף אני רגועה ויודעת שהילדים שלי, כולם, נמצאים בבית שלהם, ושהבנות שלי עם המוגבלות שלהן, נמצאות בידיים הכי טובות שיש.
בעלי ואני פועלים רבות להעלאת המודעות סביב ילדים מיוחדים וראינו לא מעט מקומות בעולם, ואין לנו ספק שיש למדינת ישראל במה להתגאות בטיפול המדהים כלפי אנשים עם מוגבלויות.
דינה וקלייר ליפשיץ ישתתפו בצעדות מיזם 'תיקון עולם', במסגרת התוכנית לשינוי היחס בחברה הישראלית שמובילה עמותת 'עדי'. במסגרת התוכנית יותר מ10,000 בני נוער בישראל נחשפים לאנשים עם מוגבלויות, לומדים להכיר אותם ואת עולמם, מסירים את המחיצות ומקבלים את השונה. הצעדות יתקיימו בגדרה ב30.5 ובירושלים ב4.6
