מובילים בחינוך: 4 מפגשי 'צמד בסלון' בעיר פתח תקווה.
במפגש בערב יום המודעות הבינלאומי לשוויון אנשים החיים עם מוגבלות' התארחה תושבת העיר דינה אלייב בישיבת צביה- פתח תקווה, במפגש בהשתתפות כ 15 תלמידים סיפרה על החיים יחד עם בן זוגה אלדר החי עם שיתוק מוחין והחיים שלה עם כסא גלגלים. ב-2 מפגשים נוספים שנערכו , כ בתיכון 'נעמת פתח תקווה' בפעילות בהובלת רכזת 'מעורבות חברתית'- מיטל יצחק, כ 60 תלמידים האזינו לסיפורם המרתק של המורים בבית הספר- רמי יערון ולירון תמם שחשפו לתלמידי שכבה ט, י, ו- י"א על החיים יחד עם מוגבלות, אתגרים והשלמה.
במפגש שכלל הדלקת נרות חנוכה וטעימת סופגניות- אלייב שיתפה בסיפור חייה, המאבק כדי להתגייס לצה"ל והחיים יחד עם בן זוגה אלדר החי עם שיתוק מוחין. "אני מנסה לפתוח אתכם אליי, לסיפור שלי ולא לכסא גלגלים שאני מתניידת איתו"- תמצתה דינה את מטרת המפגש.
דינה שיתפה את התלמידים בסיפור שאירע לה ביום הראשון לגיוסה לצה"ל "כשחיכיתי בתחנת אוטובוס עברו 3 אוטובוסים ושום נהג לא עצר, אז פניתי במייל האדום לאתר החדשות של ידיעות אחרונות- אתר ynet- ווינט' אחרי שהסיפור התפרסם בתקשורת והתעוררה סערה- מנהל חברת האוטובוסים בגוש דן התקשר להתנצל, הבטיח kh שירעננו את הנהלים מול נהגי חברת האוטובוסים והתחייב ששוב אירוע כזה לא יקרה ובאמת מאז הנהגים תמיד עצרו קרוב למדרכה ופתחו את הרמפה כדי שאוכל לעלות עם כסא גלגלים".
התלמידים התעניינו בפרטים שמפריעים ומאתגרים בחיי היומיום של דנה. דנה מצידה לא חסכה בסיפור ובתיאור: "אני לא אוהבת שמדחיקים ולא מדברים על הנושא שלמו התכנסנו. פעם אחת הייתי בקניות באיזה חנות וילדה שאלה את אמא שלה מה זה כסא הגלגלים שלי, האמא ישר השתיקה אותה, לא אהבתי את זה , כי אם משתיקים ולא מדברים אז כאילו זה לא נושא חשוב, ככה מדחיקים, לא באמת מחנכים בצורה טובה, אני חושבת שהאמא הייתה צריכה להסביר לה, אפילו להיעזר בי כדי להסביר לילדה המתוקה, כדי שכשהיא תגדל יהיה לה הבנה ובוודאי לא תירתע מאנשים כמוני".
במפגש שהתקיים במקביל, תלמידי 'צביה- פתח תקווה' נפגשו לשיחה עם מוביל קבוצות הספורט הפראלימפי 'ניצחון החיים- לזהירות בדרכים'- משה טבשי שסיפר את סיפור חייו בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר בזמן שרכב על אופנוע, בעזרת מצגת טבשי תיאר את חייו עם כסא גלגלים ושיתף בפרויקט חייו- "ניצחון החיים" אותו הקים ומוביל יחד עם שחקני ספורט החיים עם כסא גלגלים.
"אני חייב לספר לכם את השינוי שעברתי בעקבות התאונה ולהוכיח לכם את הצורך בזהירות גדולה מאוד כשאתם בדרכים, חוצים כביש או נוסעים" פתח טבשי את השיחה במהלכה שחזר את התאונה והפציעה אותה עבר בגיל 20.: "בתאונות דרכים מתו בישראל יותר ממלחמות ופיגועים, 24,700 אנשים נהרגו בפיגועים ומלחמות ובתאונות נהרגו קרוב ל 300,000 אנשים. שליש מהם הולכי רגל ואיפה הכי הרבה- במעברי חציה".
במהלך המפגש שיתף את התלמידים בשגרת חייו של אדם החי עם כסא גלגלים, בעזרת מצגת הסביר "בשביל לעבור מכסא גלגלים למושב הנהג ברכב אני צריך להיצמד לאוטו, לעצור ברקסים של כסא גלגלים, לתפוס ביד אחת את דלת שליד הנהג, להעלות את הרגליים לרצפת הרכב ואצלי זה רכב גבוה – נותן קפיצה מהכסא למושב הנהג כאשר יד אחת תופסת שלא אפול ואז שלב פירוק כסא הגלגלים שלי לחתיכות. אל תשכחו שאני לא יכול כמוכם להניח את הכסא בתא מטען ואז לצעוד למושב הנהג".
בסיום המפגש, טבשי השיב לשאלות התלמידים, שאף ביקשו למשש את הקסדה המנותצת איתה מגיע טבשי לשיחות ומפגשי הסברה.
ב-2 מפגשים נוספים, כ 60 תלמידי תיכון 'נעמת פתח תקווה' האזינו לסיפורם המרתק של המורים בבית הספר- רמי יערון ולירון תמם שחשפו לתלמידי שכבה ט, י, ו- י"א על החיים יחד עם מוגבלות, אתגרים והשלמה.
המפגש התקיים בהובלת רכזת מעורבות חברתית מיטל יצחק- אחראית פרויקט 'תיקון עולם' שרתמה מורים בבית הספר למפגש משמעותי ובהדמיה לסלון בית- באמצעות הסבת ספריית בית הספר שעוצבה במבנה 'סלון בית'. במפגשים שנערכו ב 2 סבבים- יערון סיפר על אביו קרול יערון, סיפור הצלתו בשואה ועלייתו לארץ ישראל, ועל התמודדות חייו- בעקבות הידרדרות ביכולת הראיה של אביו, לשעבר מנהל בחברת הצילום הגדולה בארץ- 'האחים פרג' והקמבק שעשה אביו מאוחר יותר, כאשר מונה לתפקיד מנהל ספריית 'האגודה למען העיוור' בעיר נתניה.
רמי יערון: "אבא מאוד אהב לשיר ולנגן, אבל התחביב המרכזי שלו היה צילום, אני זוכר אותו- תמיד עם מצלמה, מתעד אותנו ומעביר בהתנדבות את הידע לבני נוער, בחוג צילום לתלמידי בית ספר. דרך הצילום הכיר את האחים פרג', בעלי סטודיו "פוטו פרג" (בעבר חברת הצילום הכי גדולה בארץ). בגיל 43 בשנת 1974כשאני הייתי בכיתה ו' אבא התחיל לאבד את מאור עיניו, בעיקר כשהתאורה הייתה חלשה. בעקבות סכרת נעורים, אז לא ידעו מה התרופה ומה דרך הטיפול הנכונה".
"בשלב מסוים אבא כבר לא יכול היה להיות צלם, וגם לא לנהל חברת צילום, והוא נאלץ להתפטר ולשבת בבית. היינו צריכים להתרגל לחיות עם העובדה שאבא שלנו כבר לא יראה ולהסתגל לחיים במחיצת אדם עיוור, היו לנו המון אתגרים, כמו למשל, יום אחד הגעתי הביתה עם חבר. שנינו לבשנו בגדים בצבעים דומים, ואבא ניגש אלינו וחיבק את החבר שלי במקום לחבק אותי. מה לדעתכם הרגשתי כשזה קרה? מה החבר הרגיש? איך הוא הגיב? איך אתם הייתם מרגישים ואיך הייתם מגיבים?".
"יום אחד הייתי בבית ושמעתי את אבא מדבר בסלון. ניגשתי וראיתי שאין אף אחד מלבדו בחדר. הוא חשב שאחותי שם, אבל היא קמה בשקט ויצאה, והוא מצא את עצמו מדבר לקיר. הסברתי לו שאין בחדר אף אחד, והוא אמר שהחושים שלו עוד לא התחדדו מספיק".
ואכן, בהמשך- החושים של אבא התחדדו. הוא שמע טוב יותר, והיה רגיש מאוד לכל צליל, רטט או מגע. הוא ידע, למשל, לזהות מי מהיונים שאני והוא גידלנו בשובך באה לאכול מידיו פירורים. הוא אמר לי שהוא פשוט מרגיש, וכשחשבנו על זה לעומק הוא הסביר לי שהוא משלב את המגע שלה ואת התנועות שלה. כך למדתי מאבי העיוור שלכל יונה יש תנועות אופייניות לה. לפני כן לא הייתי מודע לזה. ואני חשבתי שאני מכיר היטב את היונים שלי" סיכם רמי בחיוך".
רמי צייד את התלמידים בטיפים ולמידה על מושגים מעולמם של אנשים החיים עם מוגבלות ראיה וכיצד ניתן לעזור ולשפר את חייהם של אנשים החיים עם מוגבלות ראיה:
1. בתור ילד למדתי על אחיזת המרפק, דרכה עוזרים לאנשים עם מוגבלות ראיה.
2. אמא הייתה מגישה צלחת ומסבירה לו לפי השעון מה יש בצלחת. בשעה 12 מונח שניצל, בשעה 3. פירה תפוחי אדמה ובשעה שש יש סלט, כמו שאתה אוהב".
4. בן הדוד מגרמניה שלח לאבא שעון 'מיוחד'- כשפותחים את המכסה ניתן למשש את המחוגים ולהרגיש את הספרות הבולטות. כך אפשר לדעת מה השעה המדויקת.
המורה לירון תמם שוחחה עם התלמידים על מוגבלות שמיעה, בשיחה "אני והמוגבלות שלי" הציגה שאלות, נקודות למחשבה ושיעור קצר בשפת הסימנים. השאלות לתלמידים: למה אני פה? מה זה "שתל קוכליארי", מה אומרות המילים 'כבד שמיעה', 'חירש', איך בעצם פועל מכשיר השמיעה, וכמובן- כללי יסוד לתקשורת יחד עם אדם החי עם מוגבלות שמיעה.
לירון: "בילדותי אמא שלי "האשימה" אותי שאני לא שומעת לה כשהיא מבקשת משהו אבל כששטר של 100 שקל נוחת על הרצפה אני שומעת טוב טוב, לפני כשלוש שנים קרה הדבר שבזכותו אני חיה עם מכשיר שמיעה, השמיעה שלי כבר לא הייתה כל כך סלקטיבית, כמו שאמא שלי האשימה אותי(במירכאות) ובגלל זה אני נעזרת במכשיר".
"לצד החושך מצאתי את האור, זה הנס הפרטי שלי, אני אולי לא שומעת– אבל למדתי להקשיב, באמת להקשיב. כמו שהלן קלר אמרה פעם "את הדברים הטובים ביותר והיפים ביותר בעולם אי אפשר לראות או למשש, יש להרגיש אותם בלב. זכיתי להרגיש לא מעט מאז שאיבדתי את שמיעתי".
במהלך המפגש לירון הציגה סרטון המחשה והסברה לחיים של אנשים החיים עם מוגבלות שמיעה, בסרטון מתוך אתר ווינט- ynet "אני לקוי? אתם לקויים! הסרט שיצרו חירשים ושובר את הרשת"
