מפגש ביתי בעקבות סדנת נגישות: במסגרת 'תיקון עולם' לקטנטנים' קיימנו יחד עם כ-100 תלמידי ביה"ס מתתיהו 'סדנת נגישות', במסגרתה התלמידים נדרשו לבצע פעילויות ומטלות, בזמן שאחד מהחושים הפיזיים מנוטרל. כך למשל, בעזרת כפפות, מקלות הליכה וכיסוי עיניים התלמידים נדרשו לבצע פעולות ומטלות, כמו צביעה, כתיבה וסידור ספרים בארון. מאוחר יותר התלמידים התארחו בבית משפחת התלמידים, להתנסות משותפת באפיית עוגיות בזמן שאחד החושים מנוטרל
הסדנה בהובלת עמותתAccess Israel – נגישות ישראל – העניקה לתלמידים 'טעימה' כיצד מרגיש אדם החי עם מוגבלות פיזית, אבל בזה לא הסתיימה סדנת הנגישות; משפחתו של התלמיד אוריה הר-זהב, תחת השראת הסדנה והחוויות בהן שיתף אוריה את בני המשפחה, החליטה להמשיך את הסדנה גם בפעילות בית-ספרית לאחר שעות הלימודים במסגרת 'בית מארח', במהלכה מתארחים מספר תלמידים בבית אחד מחבריהם.
באמצעות הפעדי של הבנה בתגובה למשימה מסוימת (במקרה זה פתרון בעיה), מושגת הבנה טובה יותר אשר לא רק מעידה על רמת ההבנה הנוכחית אלא אף מקדמת אותה. מטרת הפעילות הייתה להוביל את התלמידים לתהליך הבנה 'בפועל' למשמעותה של מוגבלות ולהשיג בכך ארבעה יעדים:
- הטמעה של הנלמד בבית הספר באמצעות 'ביצועי הבנה'.
- חשיפה ולו בזעיר אנפין לעולם בעלי מוגבלות.
- התחשבות בצרכי האחר, יתרונות שיתוף הפעולה והעזרה ההדדית.
- הכרת הטוב.
במפגש בבית הר-זהב שולבו התלמידים במשך מס' שעות במשימת אפייה נטולת חושים ומאתגרת – כל אחד מהתלמידים העדי בגורל חוש אחד או יכולת תנועה אותם עליו לנטרל במהלך ביצוע המשימה (ראייה, שמיעה, דיבור, יד, רגל) וכך יצאו לדרכם.
הפעילות כללה הכנת עוגיות מרגע הכנת המצרכים, דרך מדידה, ערבוב, לישה, חיתוך, סידור ועד לתוצר המוגמר והכל תחת מוגבלות (קיבוע רגליים ושימוש בקביים, קיבוע יד מובילה, רטייה, אטמים ואזניות, שתיקה…). ניתן היה לחוש בתסכול וחוסר האונים שליוו את התלמידים בפעילות ומנגד, לעמוד על הפתרונות היצירתיים שמצאו לעצמם כדי לתקשר אחד עם השני, להסתייע אחד בשני ולבצע את המשימה. בין לבין (כשהבצק מתאוורר ותופח) קיימו התלמידים חידון לט"ו בשבט הממשמש ובא.
העוגיות – פרי עמלה של קבוצה שידעה לפעול יחדיו ולהסתייע איש ביתרון רעהו על פניו, שידעה להתגבר על מכשולים – חולקו למחרת לכלל התלמידים בכיתה. המסר עבר – התלמידים קיימו שיחה על חוויותיהם ומבלי שאיש הזכיר זאת במפורש הבינו כולם כי בעל המוגבלות הוא שווה בין שווים ויש ביכולתו לתרום לקבוצה לא פחות מכל אחד אחר ולפעמים אף יותר.
