"הביקור שינה אותי ואת התפיסה שלי לגבי אנשים שהם לא מאה אחוז כמוני, אבל יכולים להיות מי שהם ולהיות שלמים עם זה לעד"- התלמידות שיראל איסייב ושירז לוי כותבות על רגשות ותחושות בעקבות מפגש בביה"ס 'הרים- גבעת עדה'.
ב- 19.11.18 ביקרנו בביה"ס 'הרים' שבגבעת עדה. בית ספר זה אינו בית ספר "רגיל" התלמידים הלומדים בו מוגדרים כתלמידים החיים עם אוטיזם. בבית הספר יש 38 תלמידים, בגילאי 13 עד 21, חלקם עם תפקוד גבוה וחלקם עם תפקוד נמוך. כיתות הלימוד מחולקות לפי רמה וגיל.
ביום הביקור, לפני שהגענו לבית ספר קצת חששנו. חששנו משום שבחיים היומיומיים שלנו, לא נתקלנו באנשים "שונים" מאתנו, חשבנו שלא נצליח להתחבר אליהם.
כאשר הגענו לבית הספר, הסבירו לנו על התפקוד היומי של התלמידים, על התנהגותם ועל פעילות בית הספר, הפחד שלנו הופחת אבל עדיין חששנו מעט ממה שהולך להיות.
כשעלינו למעדי וראינו לראשונה את קבוצת התלמידים שאיתם נפעל, הפחד מעט התגבר כי הם נראו שונה, התנהגו שונה, הם היו פשוט שונים מאתנו. כל מה שחשבנו היה: 'איך נצליח להסתדר איתם?', אבל כשהצגנו את עצמנו, הם הקשיבו ולא התפרצו. באותו הרגע, הבנו והרגשנו שבכל זאת, אחרי כל החששות, אנחנו נוכל להסתדר ביחד.
הפעילות המשותפת כללה יצירת 'כדור משחק' עשוי מדוחן ובלונים, התלמידים הסבירו לילדים איתם עבדו- על שלבי העבודה עד להשלמתה. ככל שהפעילות נמשכה הפחד והחששות פחתו ופחתו, הבנו שזה לא כזה נורא לעבוד עם ילדים עם אוטיזם, מכיוון שהם משתפים פעולה והתרגשו כשעבדנו איתם ביחד.
אני, שיראל איסייב, נהניתי מאוד לעבוד עם שחר. שחר היה פעיל מאוד, ראיתי עליו שהוא שמח לעבוד ולצאת מהשגרה. אני ושחר התחברנו ודיברנו רבות, שאלתי אותו שאלות והוא ענה לי ושיתף איתי פעולה. בסוף- שיחקנו משחקים עם כל הדברים שיצרנו. כל פעם שהוא הצליח, עודדתי אותו, ראיתי כמה הוא שמח ונרגש ומאושר לדבר עם מישהו ולהתלהב עם מישהו ביחד, מישהו שמקבל אותו כמו שהוא. זה פשוט חימם לי את הלב לדעת ששימחתי אותו ועשיתי לו טוב.
כשיצאנו לחצר שחר ואני שיתפנו פעולה בפעילות, שכללה שימוש בכדורים שיצרנו, בחישוקים ובמקלות משחק. שיחקנו ביחד עם כל המשחקים שהיו שם, צחקנו, רקדנו ובעיקר נהנינו. אחרי החוויה הזו הבנתי ששחר וכל הילדים החיים עם אוטיזם- הם בני אדם, הם יכולים להיות עצמאיים ולעמוד בזכות עצמם. הם יכולים לשמוח, לצחוק וליהנות מהחיים כמו כל בן אדם אחר. זה מה שאני הרגשתי כשיצאתי מבית הספר 'הרים'. הביקור שינה אותי ואת התפיסה שלי לגבי אנשים שהם לא מאה אחוז כמוני, אבל יכולים להיות מי שהם ולהיות שלמים עם זה לעד.
אני, שירז לוי נהניתי מהביקור בבית הספר 'הרים'. כשהייתי עם הילד שי חששתי שהוא לא ישתף פעולה, אבל כשהתחלנו לעבוד- ראיתי עד כמה שי מתרגש ומשתף איתי פעולה. הבנתי שהוא התרגש לפגוש מישהו קצת שונה ממנו, שלא מדבר כמוהו או מתנהג כמוהו, אשר מצליח לנהל אתו שיחה גם אם זה לא במילים.
שי התרגש מאוד מהפעילות שעשינו וראינו על החיוך היפה שלו שהוא שמח שבאנו להיות איתם. כשיצאנו החוצה לחצר לא הייתי עם שי, ישבתי על הספסל וניגש אליי ילד חמוד ומיוחד ששמו רוברט והתחיל לפתח איתי שיחה. הוא שאל אותי "איך אני יכול להתחבר לאנשים שונים ממני?" הסברתי לו שהוא צריך להציג את עצמו ולהסביר מיהו, איזה בן אדם מיוחד ושמח, לתת להם לסמוך עליו ושהוא יוכל לשאול אותם את רוב השאלות שמעניינות אותו- על אנשים אלה ושהם באמת יענו לו בלב שלם, יסמכו עליו ויאהבו אותו כמו שהוא גם אם הוא קצת שונה מאחרים- גם הוא בן אדם כמו כולם.
אחרי שהסברתי לו את המשמעות של להכיר אנשים חדשים בחיים התחלנו לדבר על נושאים שעניינו אותו ואם לומר את האמת, גם אותי. הסברתי לו שכל אחד הוא מיוחד, שלעולם לא ימצא בני אדם שדומים אחד לשני ושהוא יבין בהמשך חייו, שאנשים שירצו אותו בחברתם הם אנשים שיאהבו אותו באמת ויתנו לו אמון, כל מה שהוא צריך כדי להשיג זאת זה אמונה בעצמו וברצון שלו להשיג את חלומותיו.
כאשר יצאתי מבית הספר הבנתי את החוויה שקרתה לי ושינתה אותי לדרך חדשה בחיים, עם הבנה שכל אחד הוא בעצם בן אדם, גם אם הוא מדבר שונה או מתנהג שונה וכל אחד הוא מיוחד. אני מרגישה שרוברט שינה אותי לטובה, בכך שעזר לי לראות קצת אחרת דברים שקודם נראו לי כמובן מאליו. זאת מסקנתי מהחוויה הזאת שתישאר איתי ותדריך אותי לכל החיים.
בשיחת הסיכום שערכנו, כל תלמיד מכיתתנו סיפר בתורו על החוויה שעבר. חלק אמרו כי חששו והם עדיין חוששים, אצל חלק החשש התפוגג- כמו אצלנו. תלמיד אחד אמר שעלינו להגיד תודה על שנולדנו "רגילים".
תלמידה אחרת אמרה כי היא מאוד חששה ועתה כשתפגוש אדם שונה לא תפסול מיד ותנסה להתקרב אליו או לפחות לא לפחד ממנו.
אנו ממליצות לכל אחד ואחת לעבור חוויה דומה לשלנו.
שיראל איסייב ושירז לוי – ט'2, ביה"ס 'הרב תחומי למדעים ולאומנויות- חדרה'
